החלטה בתיק ב"ל 5574-08

רקע כללי

1.    בפנינו ערעור על החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובעת להכיר בנפילתה ביום 16.8.07 בחניון הסמוך למקום עבודתה כתאונת עבודה.

2.    השאלה שהועמדה בלב המחלוקת היתה - האם העובדה שעובר להגעתה לחניון התכוונה התובעת לנסוע למספרה הסמוכה לביתה - די בה לשלול את ההכרה בארוע כתאונת עבודה על יסוד המבחנים של תכלית הנסיעה כפי שאומצו בפסיקה.

התשתית העובדתית הצריכה להכרעה

3.    התובעת עבדה כמנהלת מרפאה בקופת חולים כללית ברח' פנחס בן יאיר 35 באלעד.

4.    ביום 16.8.07 הקדימה התובעת לצאת מעבודתה בשל ארוע מתוכנן לאותו יום. לפיכך התובעת יצאה מעבודתה בשעה 11:00, כאשר עובר ליציאתה חשבה בליבה ללכת למספרה הממוקמת בסמיכות למעונה בשוהם.

דא עקא, שבעת שהתובעת יצאה מן המעלית לכיוון החניה הסמוכה למקום עבודתה, היא החליקה על משטח רטוב ונחבלה בחזה ובגב. בעקבות הארוע התאונתי כאמור והכאבים שנגרמו בעטיו שינתה התובעת טעמה, ויתרה על הביקור במספרה ועשתה דרכה ישירות לביתה בשוהם.

5.    התובעת הגישה תביעה לתשלום דמי פגיעה ביום 24.10.07. מכתב הדחייה נשלח אל התובעת ביום 6.5.08.

       הנתבע עמד על הודעת הדחיה ואת עמדתו נימק בכך שהתאונה התרחשה עת שהתובעת התכוונה ללכת אל המספרה ולא - בדרכה לביתה.

כוונה זו, כך לשיטתו של הנתבע, ניתקה את הקשר בין פגיעתה של התובעת לבין עבודתה.

6.    התובעת טענה מנגד כי שעה שנחבלה בסמוך למקום עבודתה ונוכח כאביה היא החליטה לשנות את תוכניתה ובפועל שבה אל ביתה על מנת שתוכל להתאושש מהפגיעה. לטענת התובעת, מאחר והחבלה התרחשה בקטע הדרך שביציאה מהמשרד בו עבדה (בדרך אל המכונית) - נתיב בו התובעת הייתה הולכת בכל מקרה - ומאחר ובפועל היא המשיכה את מסלולה הרגיל ממקום עבודתה אל ביתה בשונה מתכנונה המקורי, הרי שנרפא הפגם ולא התרחשה כל סטייה מהדרך.

הכרעה

המסגרת הנורמטיבית

7.    סעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע כי תאונת עבודה הינה: " תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".

סעיף 80(1) לחוק מרחיב את תחולת ההגדרה של המונח "תאונת עבודה" וקובע כי ניתן לראות בתאונה "כתאונת עבודה" אף אם "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו" .

8.    בפסיקה נקבע כי היות והמחוקק הרחיב את גדר תאונות העבודה על-ידי החזקה שגם תאונה המתרחשת בתוואי מהמעון לעבודה ובחזרה תחשב לתאונת עבודה, הרי שאין להרחיבה עוד. ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה, לאמור:

"...כבר בראשית דרכם של בתי הדין לביטוח לאומי גובשה העמדה השיפוטית הגורסת כי יש ליתן פירוש מצמצם לסעיף הנדון, באשר הוא בגדר 'חריג' המרחיב את ביטוח נפגעי - עבודה כנגד סיכונים שמניבה העבודה ומחילו, בדרך פיקציה, גם על סיכוני - דרכים."

(ראה - דב"ע נג/66-0 אסתר גלולה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו' 134).

לאור זאת, נפסק, כי תכלית ההליכה או הנסיעה היא הקובעת (ראה לדוגמא -  דב"ע נה/0-188 המוסד לביטוח לאומי נ' משה פוגל, ניתן ביום 31.8.1995).